"פרשת המן לפרנסה"

סגולה מהרה"ק ר' מנחם מנדל מרימנוב זיע"א לומר ביום ג' פרשת בשלח פרשת המן שניים מקרא ואחד תרגום

להורדת פרשת המן - גרסת הדפסה - לחץ כאן >>> יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם. בְּנַחַת וְלא בְּצַעַר בְּכָבוֹד וְלא בְּבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלא בְּאִסּוּר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה: ד וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא: (אונקלוס) וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה הָא אֲנָא מָחֵית לְכוֹן לַחְמָא מִן שְׁמַיָּא וְיִפְּקוּן עַמָּא וְיִלְקְטוּן פִּתְגַּם יוֹם בְּיוֹמֵיהּ בְּדִיל דַּאֲנַסִּנּוּן הַיְהָכוּן בְּאוֹרַיְתִי אִם לָא: ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם: וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם: (אונקלוס) וִיהֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה וִיתַקְּנוּן יָת דְּיַיְתוּן וִיהֵי עַל חַד תְּרֵין עַל דְּיִלְקְטוּן יוֹם יוֹם: ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְיָ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְיָ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (אונקלוס) וַאֲמַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְכָל בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּרַמְשָׁא וְתִדְּעוּן אֲרֵי יְיָ אַפֵּיק יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם: ז וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְיָ בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְיָ וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ: וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְיָ בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְיָ וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ: (אונקלוס) וּבְצַפְרָא וְתֶחֱזוּן יָת יְקָרָא דַיְיָ כַּד שְׁמִיעַ (קֳדָמוֹהִי) יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וְנַחְנָא מָה אֲרֵי אַתְרַעַמְתּוּן עֲלָנָא: ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְיָ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְּלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְיָ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְיָ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְּלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְיָ: (אונקלוס) וַאֲמַר מֹשֶׁה בִּדְיִתַּן יְיָ לְכוֹן בְּרַמְשָׁא בִּסְרָא לְמֵיכַל וְלַחְמָא בְּצַפְרָא לְמִסְבַּע בְּדִשְׁמִיעַן קֳדָם יְיָ יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן דִּי אַתּוּן מִתְרַעֲמִין עֲלוֹהִי וְנַחְנָא מָא לָא עֲלָנָא תֻּרְעֲמוּתְכוֹן אֶלָּהֵן עַל מֵימְרָא דַיְיָ: ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְיָ, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְיָ, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם:(אונקלוס) וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֱמַר לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְרָאֵל קְרִיבוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי שְׁמִיעַן קֳדָמוֹהִי יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן: י וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְיָ נִרְאָה בֶּעָנָן: וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְיָ נִרְאָה בֶּעָנָן: (אונקלוס) וַהֲוָה כַּד מַלִּיל אַהֲרֹן עִם כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל וְאִתְפְּנִיּוּ לְמַדְבְּרָא וְהָא יְקָרָא דַיְיָ אִתְגְּלִי בַּעֲנָנָא: יא וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (אונקלוס) וּמַלִּיל יְיָ עִם מֹשֶׁה לְמֵימָר: יב שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם: (אונקלוס) שְׁמִיעַ קֳדָמַי יָת תֻּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְרָאֵל מַלֵּיל עִמְּהוֹן לְמֵימַר בֵּין שִׁמְשַׁיָּא תֵּיכְלוּן בִּסְרָא וּבְצַפְרָא תִּשְבְּעוּן לַחְמָא וְתִדְּעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן: י יג וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה: וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה: (אונקלוס) וַהֲוָה בְרַמְשָׁא וּסְלֵיקַת סְלָיו וַחֲפַת יָת מַשְׁרִיתָא וּבְצַפְרָא הֲוַת נְחָתַת טַלָּא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא: יד וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ: וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ: (אונקלוס) וּסְלֵיקַת נְחָתַת טַלָּא וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא דַּעְדַּק מְקַלַּף דַּעְדַּק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא: טו וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לָכֶם לְאָכְלָה: וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לָכֶם לְאָכְלָה: (אונקלוס) וַחֲזוֹ בְנֵי יִשְרָאֵל וַאֲמָרוּ גְּבַר לַאֲחוּהִי מַנָּא הוּא אֲרֵי לָא יְדָעוּ מָה הוּא וַאֲמַר מֹשֶׁה לְהוֹן הוּא לַחְמָא דִּיהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכָל: טז זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ: (אונקלוס) דֵּין פִּתְגָּמָא דִּי פַקִּיד יְיָ לְקוּטוּ מִנֵּיהּ גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ עֻמְרָא לְגֻלְגַּלְתָּא מִנְיַן נַפְשָׁתֵיכוֹן גְּבַר לְדִי בְמַשְׁכְּנֵיהּ תִּסְּבוּן: יז וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט: וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט:(אונקלוס) וַעֲבַדוּ כֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְקַטוּ דְּאַסְגִּי וּדְאַזְעַר: יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ: וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ: (אונקלוס) וּכְלוֹ בְעֻמְרָא וְלָא אוֹתַר דְּאַסְגֵּי וּדְאַזְעֵר לָא חַסִּיר גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ לְקָטוּ: יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר: (אונקלוס) וַאֲמַר מֹשֶׁה לְהוֹן אֱנַשׁ לָא יַשְׁאַר מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא: כ וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה: וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה:(אונקלוס) וְלָא קַבִּילוּ מִן מֹשֶׁה וְאַשְׁאָרוּ גֻבְרַיָּא מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא וּרְחֵשׁ רִיחֲשָׁא וּסְרִי וּרְגֵז עֲלֵיהוֹן מֹשֶׁה: כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס: וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס: (אונקלוס) וּלְקָטוּ יָתֵיהּ בִּצְפַר בִּצְפָר גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ וּמָה דְמִשְׁתָּאַר מִנֵּיהּ עַל אַפֵּי חַקְלָא כַּד חֲמָא עֲלוֹהִי שִׁמְשָׁא פָּשָׁר: כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה(אונקלוס) וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁתִיאָתָאָה לְקָטוּ לַחְמָא עַל חַד תְּרֵין תְּרֵין עֻמְרִין לְחַד וְאֲתוֹ כָּל רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא וְחַוִּיאוּ לְמֹשֶׁה: כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיְיָ מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיְיָ מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר: (אונקלוס) וַאֲמַר לְהוֹן הוּא דִּי מַלִּיל יְיָ שְׁבָתָא שְׁבַת קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ מְחָר יָת דִּי אַתּוּן עֲתִידִין לְמֵפָא אֱפוֹ וְיָת דִּי אַתּוּן עֲתִידִין לְבַשָּׁלָא בַּשִּׁילוּ וְיָת כָּל מוֹתָרָא אַצְנָעוּ לְכוֹן לְמַטְּרַת עַד צַפְרָא: כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ: וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ: (אונקלוס) וְאַצְנָעוּ יָתֵיהּ עַד צַפְרָא כְּמָא דִּפַקִּיד מֹשֶׁה וְלָא סְרִי וְרִיחֲשָׁא לָא הֲוָה בֵיהּ: כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיְיָ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיְיָ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: (אונקלוס) וַאֲמַר מֹשֶׁה אִכְלוּהִי יוֹמָא דֵין אֲרֵי שַׁבְּתָא יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ יוֹמָא דֵין לָא תַשְׁכְּחֻנֵּיהּ בְּחַקְלָא: כו שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: (אונקלוס) שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטֻנֵּיהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא לָא יְהֵי בֵיהּ: כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: (אונקלוס) וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נְפָקוּ מִן עַמָּא לְמִלְקָט וְלָא אַשְׁכָּחוּ: כח וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: (אונקלוס) וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה עַד אֵימָתַי אַתּוּן מְסָרְבִין לְמִטַּר פִּקּוּדַי וְאוֹרָיָתִי: כט רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: (אונקלוס) חֲזוֹ אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא עַל כֵּן הוּא יָהֵב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְחֵם תְּרֵין יוֹמִין תִּיבוּ אֱנַשׁ תְּחוֹתוֹהִי לָא יִפּוֹק אֱנַשׁ מֵאַתְרֵיהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה: ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי: וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי: (אונקלוס) וְנָחוּ עַמָּא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה: לא וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ: וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ: (אונקלוס) וּקְרוֹ בֵית יִשְרָאֵל יָת שְׁמֵיהּ מָן וְהוּא כְּבַר זְרַע גַּדָּא חִוָּר וְטַעֲמֵיהּ כְּאִסְקְרֵיטָוָן בִּדְבָשׁ: לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (אונקלוס) וַאֲמַר מֹשֶׁה דֵּין פִּתְגָּמָא דִּי פַקִּיד יְיָ מְלֵי עֻמְרָא מִנֵּיהּ לְמַטְּרָא לְדָרֵיכוֹן בְּדִיל דְּיֶחֱזוּן יָת לַחְמָא דִּי אוֹכָלִית יָתְכוֹן בְּמַדְבְּרָא בְּאַפָּקוּתִי יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם: לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְיָ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְיָ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם: (אונקלוס) וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן סַב צְלוֹחִית חֲדָא וְהַב תַּמָּן מְלֵי עֻמְרָא מָן וְאַצְנַע יָתֵיהּ קֳדָם יְיָ לְמַטְרָא לְדָרֵיכוֹן: לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת: (אונקלוס) כְּמָא דִי פַקִּיד יְיָ לְמֹשֶׁה וְאַצְנְעֵיהּ אַהֲרֹן קֳדָם סַהֲדוּתָא לְמַטְּרָא: לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן: (אונקלוס) וּבְנֵי יִשְרָאֵל אֲכָלוּ יָת מַנָּא אַרְבְּעִין שְׁנִין עַד דְּמֵיתֵיהוֹן לְאַרְעָא יָתְבָתָא יָת מַנָּא אֲכָלוּ עַד דְּאָתוֹ לִסְיָפֵי אַרְעָא דִכְנָעַן: לו וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא: וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא: (אונקלוס) וְעֻמְרָא חַד מִן עַסְרָא בִּתְלָת סְאִין הוּא: אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרוּבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיּוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵי מַחֲסוֹרֵנוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ מִיָּדְךָ הַטוֹבָה וְהָרְחָבָה וְלֹא כְּמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקוֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעֵיר גְּמוּלוֹתֵינוּ וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם:

"תפילה על הפרנסה"

בס"ד        תפילה על הפרנסה

" יהי רצון מלפניך   ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו , שיהיו מזונותיי ופרנסתי , ומזונות ופרנסת בני ביתי , עם מזונות ופרנסת כול עמך בית ישראל , מוכתרים ומאומתים ומוצדקים בידך , ואל תצריכני לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם , כי אם לידך המלאה , הפתוחה , הקדושה והרחבה , ותהא מלאכתי וכל עסקי לברכה ולא לעניות , לחיים ולא למות , ותזכני שלא יתחלל שם שמים על ידי , ואהיה מן המועילים ומשפיעים  טוב לכל אדם תמיד , ותמלא  ידי  מברכותיך , ושבענו  מטובך , כמו שעשית ליוצאי מצרים , כי אתה ה' ברכת ומברך לעולם  : " עיני כול ישברו , ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו :פותח  את ידך ומשביע לכל  חי רצון  ": " השלך על  ה'  יהבך והוא  יכלכלך , לא  ייתן לעולם מוט לצדיק ": ואתן  נשמות הקדושות והטהורות , העתירו אל ה'  בעדי  ובגללי , ירים קרני ויגביה מזלי , למען אוכל לעבדו בלבב שלם , כול ימי עולם אמן "

טוב לומר פרקים :   בתהילים  פרק :  מ'  נ ' כ '  כד '    ופרשת מן .

" תהילים פרק מ

א  לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר.ב  קַוֹּה קִוִּיתִי יְהוָה;    וַיֵּט אֵלַי, וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי.ג  וַיַּעֲלֵנִי, מִבּוֹר שָׁאוֹן--    מִטִּיט הַיָּוֵן:
וַיָּקֶם עַל-סֶלַע רַגְלַי;    כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי.ד  וַיִּתֵּן בְּפִי, שִׁיר חָדָשׁ--    תְּהִלָּה לֵאלֹהֵינוּ:
יִרְאוּ רַבִּים וְיִירָאוּ;    וְיִבְטְחוּ, בַּיהוָה.ה  אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר--    אֲשֶׁר-שָׂם יְהוָה, מִבְטַחוֹ;
וְלֹא-פָנָה אֶל-רְהָבִים,    וְשָׂטֵי כָזָב.ו  רַבּוֹת עָשִׂיתָ,    אַתָּה יְהוָה אֱלֹהַי--
נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ,    אֵלֵינוּ:
אֵין, עֲרֹךְ אֵלֶיךָ--אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה;    עָצְמוּ, מִסַּפֵּר.ז  זֶבַח וּמִנְחָה, לֹא-חָפַצְתָּ--    אָזְנַיִם, כָּרִיתָ לִּי;
עוֹלָה וַחֲטָאָה,    לֹא שָׁאָלְתָּ.ח  אָז אָמַרְתִּי, הִנֵּה-בָאתִי:    בִּמְגִלַּת-סֵפֶר, כָּתוּב עָלָי.ט  לַעֲשׂוֹת-רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי;    וְתוֹרָתְךָ, בְּתוֹךְ מֵעָי.י  בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק, בְּקָהָל רָב--    הִנֵּה שְׂפָתַי, לֹא אֶכְלָא:
יְהוָה,    אַתָּה יָדָעְתָּ.יא  צִדְקָתְךָ לֹא-כִסִּיתִי, בְּתוֹךְ לִבִּי--    אֱמוּנָתְךָ וּתְשׁוּעָתְךָ אָמָרְתִּי;
לֹא-כִחַדְתִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ,    לְקָהָל רָב.יב  אַתָּה יְהוָה--    לֹא-תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי;
חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ,    תָּמִיד יִצְּרוּנִי.יג  כִּי אָפְפוּ-עָלַי רָעוֹת,    עַד-אֵין מִסְפָּר--
הִשִּׂיגוּנִי עֲו‍ֹנֹתַי,    וְלֹא-יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת;
עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי,    וְלִבִּי עֲזָבָנִי.יד  רְצֵה יְהוָה, לְהַצִּילֵנִי;    יְהוָה, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.טו  יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ, יַחַד--    מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי, לִסְפּוֹתָהּ:
יִסֹּגוּ אָחוֹר, וְיִכָּלְמוּ--    חֲפֵצֵי, רָעָתִי.טז  יָשֹׁמּוּ, עַל-עֵקֶב בָּשְׁתָּם--    הָאֹמְרִים לִי, הֶאָח הֶאָח.יז  יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ, בְּךָ--    כָּל-מְבַקְשֶׁיךָ:
יֹאמְרוּ תָמִיד, יִגְדַּל יְהוָה--    אֹהֲבֵי, תְּשׁוּעָתֶךָ.יח  וַאֲנִי, עָנִי וְאֶבְיוֹן--    אֲדֹנָי יַחֲשָׁב-לִי:
עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה:    אֱלֹהַי, אַל-תְּאַחַר.

תהילים פרק נ

א  מִזְמוֹר, לְאָסָף:
אֵל, אֱלֹהִים יְהוָה--    דִּבֶּר וַיִּקְרָא-אָרֶץ;
מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ,    עַד-מְבֹאוֹ.
ב  מִצִּיּוֹן מִכְלַל-יֹפִי--    אֱלֹהִים הוֹפִיעַ.
ג  יָבֹא אֱלֹהֵינוּ,    וְאַל-יֶחֱרַשׁ:
אֵשׁ-לְפָנָיו תֹּאכֵל;    וּסְבִיבָיו, נִשְׂעֲרָה מְאֹד.
ד  יִקְרָא אֶל-הַשָּׁמַיִם מֵעָל;    וְאֶל-הָאָרֶץ, לָדִין עַמּוֹ.
ה  אִסְפוּ-לִי חֲסִידָי--    כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי-זָבַח.
ו  וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ:    כִּי-אֱלֹהִים, שֹׁפֵט הוּא סֶלָה.
ז  שִׁמְעָה עַמִּי, וַאֲדַבֵּרָה--    יִשְׂרָאֵל, וְאָעִידָה בָּךְ:
אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ    אָנֹכִי.
ח  לֹא עַל-זְבָחֶיךָ, אוֹכִיחֶךָ;    וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד.
ט  לֹא-אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר;    מִמִּכְלְאֹתֶיךָ, עַתּוּדִים.
י  כִּי-לִי כָל-חַיְתוֹ-יָעַר;    בְּהֵמוֹת, בְּהַרְרֵי-אָלֶף.
יא  יָדַעְתִּי, כָּל-עוֹף הָרִים;    וְזִיז שָׂדַי, עִמָּדִי.
יב  אִם-אֶרְעַב, לֹא-אֹמַר לָךְ:    כִּי-לִי תֵבֵל, וּמְלֹאָהּ.
יג  הַאוֹכַל, בְּשַׂר אַבִּירִים;    וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה.
יד  זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה;    וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ.
טו  וּקְרָאֵנִי, בְּיוֹם צָרָה;    אֲחַלֶּצְךָ, וּתְכַבְּדֵנִי.
טז  וְלָרָשָׁע, אָמַר אֱלֹהִים, מַה-לְּךָ, לְסַפֵּר חֻקָּי;    וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי-פִיךָ.
יז  וְאַתָּה, שָׂנֵאתָ מוּסָר;    וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ.
יח  אִם-רָאִיתָ גַנָּב, וַתִּרֶץ עִמּוֹ;    וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ.יט  פִּיךָ, שָׁלַחְתָּ בְרָעָה;    וּלְשׁוֹנְךָ, תַּצְמִיד מִרְמָה.כ  תֵּשֵׁב, בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר;    בְּבֶן-אִמְּךָ, תִּתֶּן-דֹּפִי.כא  אֵלֶּה עָשִׂיתָ, וְהֶחֱרַשְׁתִּי--    דִּמִּיתָ, הֱיוֹת-אֶהְיֶה כָמוֹךָ;
אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה    לְעֵינֶיךָ.כב  בִּינוּ-נָא זֹאת, שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ:    פֶּן-אֶטְרֹף, וְאֵין מַצִּיל.כג  זֹבֵחַ תּוֹדָה, יְכַבְּדָנְנִי:    וְשָׂם דֶּרֶךְ--אַרְאֶנּוּ, בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים

תהילים פרק כ

א  לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב  יַעַנְךָ יְהוָה, בְּיוֹם צָרָה;    יְשַׂגֶּבְךָ, שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.
ג  יִשְׁלַח-עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ;    וּמִצִּיּוֹן, יִסְעָדֶךָּ.
ד  יִזְכֹּר כָּל-מִנְחֹתֶךָ;    וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה.
ה  יִתֶּן-לְךָ כִלְבָבֶךָ;    וְכָל-עֲצָתְךָ יְמַלֵּא.
ו  נְרַנְּנָה, בִּישׁוּעָתֶךָ--    וּבְשֵׁם-אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל;
יְמַלֵּא יְהוָה,    כָּל-מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.
ז  עַתָּה יָדַעְתִּי--    כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה, מְשִׁיחוֹ:
יַעֲנֵהוּ, מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ--    בִּגְבֻרוֹת, יֵשַׁע יְמִינוֹ.
ח  אֵלֶּה בָרֶכֶב,    וְאֵלֶּה בַסּוּסִים;
וַאֲנַחְנוּ,    בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר.
ט  הֵמָּה, כָּרְעוּ וְנָפָלוּ;    וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ, וַנִּתְעוֹדָד.
י  יְהוָה הוֹשִׁיעָה:    הַמֶּלֶךְ, יַעֲנֵנוּ בְיוֹם-קָרְאֵנוּ.

תהילים פרק כד

א  לְדָוִד, מִזְמוֹר:
לַיהוָה, הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ;    תֵּבֵל, וְיֹשְׁבֵי בָהּ.
ב  כִּי-הוּא, עַל-יַמִּים יְסָדָהּ;    וְעַל-נְהָרוֹת, יְכוֹנְנֶהָ.
ג  מִי-יַעֲלֶה בְהַר-יְהוָה;    וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ.
ד  נְקִי כַפַּיִם,    וּבַר-לֵבָב:
אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי;    וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה.
ה  יִשָּׂא בְרָכָה, מֵאֵת יְהוָה;    וּצְדָקָה, מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ.
ו  זֶה, דּוֹר דֹּרְשָׁו;    מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה.
ז  שְׂאוּ שְׁעָרִים, רָאשֵׁיכֶם,    וְהִנָּשְׂאוּ, פִּתְחֵי עוֹלָם;
וְיָבוֹא,    מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.
ח  מִי זֶה,    מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:
יְהוָה, עִזּוּז וְגִבּוֹר;    יְהוָה, גִּבּוֹר מִלְחָמָה.
ט  שְׂאוּ שְׁעָרִים, רָאשֵׁיכֶם,    וּשְׂאוּ, פִּתְחֵי עוֹלָם;
וְיָבֹא,    מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.
י  מִי הוּא זֶה,    מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:
יְהוָה צְבָאוֹת--    הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה"

" יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתזמין פרנסה לכל עמך בית ישראל ופרנסתי ופרנסת אנשי ביתי בכללם . בנחת ולא בצער  בכבוד ולא בבזוי בהתר ולא באיסור כדי שנוכל לעבוד עבודתך וללמוד תורתך כמו שזנתה לאבותינו  מן במדבר בארץ  צייה  וערבה  : "

"ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא.  ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ; וְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.  ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  עֶרֶב--וִידַעְתֶּם, כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ז וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה, בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, עַל-יְהוָה; וְנַחְנוּ מָה, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ.  ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה.  ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-אַהֲרֹן, אֱמֹר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה:  כִּי שָׁמַע, אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.  י וַיְהִי, כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ, אֶל-הַמִּדְבָּר; וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בֶּעָנָן.  {פ}

יא וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  יב שָׁמַעְתִּי, אֶת-תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָחֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  יג וַיְהִי בָעֶרֶב--וַתַּעַל הַשְּׂלָו, וַתְּכַס אֶת-הַמַּחֲנֶה; וּבַבֹּקֶר, הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל, סָבִיב, לַמַּחֲנֶה.  יד וַתַּעַל, שִׁכְבַת הַטָּל; וְהִנֵּה עַל-פְּנֵי הַמִּדְבָּר, דַּק מְחֻסְפָּס--דַּק כַּכְּפֹר, עַל-הָאָרֶץ.  טו וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא--כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה.  טז זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:  עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם--אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ.  יז וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.  יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר--וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר:  אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ.  יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם:  אִישׁ, אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר.  כ וְלֹא-שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ; וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם, מֹשֶׁה.  כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ; וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ, וְנָמָס.  כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה--שְׁנֵי הָעֹמֶר, לָאֶחָד; וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה.  כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה--שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַיהוָה, מָחָר:  אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר-תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל-הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד-הַבֹּקֶר.  כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד-הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה; וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא-הָיְתָה בּוֹ.  כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה:  הַיּוֹם, לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.  כו שֵׁשֶׁת יָמִים, תִּלְקְטֻהוּ; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה-בּוֹ.  כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט; וְלֹא, מָצָאוּ.  {ס}

כח וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  עַד-אָנָה, מֵאַנְתֶּם, לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי, וְתוֹרֹתָי.  כט רְאוּ, כִּי-יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת--עַל-כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם; שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ--בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.  ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.  לא וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ, מָן; וְהוּא, כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ, כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.  לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה--מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:  לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן-שָׁמָּה מְלֹא-הָעֹמֶר, מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.  לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה; וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת, לְמִשְׁמָרֶת.  לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה--עַד-בֹּאָם, אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת:  אֶת-הַמָּן, אָכְלוּ--עַד-בֹּאָם, אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן.  לו וְהָעֹמֶר, עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.  {פ}"

אמן כן יהי רצון .

"תפילת ערבית"

ביהדות, תפילת ערבית, או מעריב, מלשון ערב, היא התפילה הנערכת בערב לאחר צאת הכוכבים. היא מורכבת משני חלקים עיקריים וכן מהפיוט עלינו לשבח שנוהגים לאומרו בסוף כל תפילה.
שני החלקים העיקריים הם:

• קריאת שמע וברכותיה
• תפילת שמונה עשרה

[עריכה]
שלא כמו תפילות שחרית ומנחה, חובת תפילת עמידה של ערבית הוטלה במחלוקת בתקופת המשנה והתלמוד. בברייתא המקשרת בין התפילות לקורבנות קורבן תמיד של שחר מתאים לתפילת שחרית וכן קורבן התמיד של בין הערביים מתאים לתפילת מנחה, אך אין קרבן המתאים לתפילת ערבית. המקבילה שניתנת לתפילת ערבית היא הקטרת החלבים והאיברים מהקורבנות שהוקרבו ביום. גם במשנה במסכת ברכות נאמר: "תפילת הערב אין לה קבע", ועל פי המפורש שם בתלמוד הכוונה היא שאינה חיוב גמור אלא נדחית מפני מצוות אחרות.רשות או חובה?

במסכת ברכות (דפים כז-כח) מובאת מחלוקת תנאים לגבי החיוב שבתפילת ערבית. רבי יהושע סבר כי תפילת ערבית היא רשות, ואילו רבן גמליאל דיבנה סבר שהיא חובה. מחלוקת זו גרמה בסופו של דבר להסרת רבן גמליאל מכס הנשיאות ולהעלאתו של רבי אלעזר בן עזריה. בעקבות זאת נחלקו אמוראים כמי ההלכה.

הרמב"ם, בעקבות דברי הרי"ף, פסק כי לכתחילה תפילת ערבית היא רשות, אך כיום היא חובה משום שרוב ישראל קיבלוה עליהם. צורת חיוב זו יוצרת הבחנה בין נשים לגברים, שכן נשים לא קיבלוה עליהן, ועל כן חיובן בתפילת ערבית פחותה מחיובן בשאר תפילות. בנוסף, היות שמטרת חזרת הש"ץ היא להוציא ידי חובה את המתפללים שאינם יודעים את נוסח התפילה, בתפילת ערבית אין חזרת הש"ץ. רב נטרונאי גאון תולה את הסיבה למנהג לומרקדיש אחרי ברכות קריאת שמע לפני תפילת העמידה, בדעה שתפילת ערבית רשות, והקדיש משמש כהכרזה שהסתיימה התפילה והרוצה לצאת יצא. (מובא בטור או"ח רלו)

המחלוקת לגבי חיוב התפילה נסובה רק לגבי חיוב תפילת עמידה, אך לגבי קריאת שמע לא נחלקו שחובת קריאת שמע בערב היא מדאורייתא. סדר התפילה כמו שמופיע היום בסידורים, בו קריאת שמע וברכותיה קודמים לתפילת עמידה נחשב במשך זמן רב ללא הכרחי.

[עריכה]מהלך התפילה

[עריכה]שיר המעלות, והוא רחום וברכו

לפי נוסח הספרדים והחסידים, אומרים תחילה את פרק קל"ד מספר תהילים - "שיר המעלות הנה ברכו את ה'" וכו', וכן מספר פסוקי ביטחון בה'; לאחר מכן אומר החזן חצי קדיש, ולאחריו אומרים את הפסוקים "והוא רחום" ו"ה' הושיעה". לאחר זאת אומר החזן "ברכו את ה' המבורך", הקהל עונה לו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", והחזן חוזר ואומר גם הוא פסוקית זו. לפי נוסח אשכנז מתחילים רק ב"והוא רחום". רוב עדות המזרח מתחילות ב"לשם יחוד", ושלושה פסוקים "ה' צבאות עמנו" , "ה' צבאות אשרי אדם" ו"ה' הושיעה". קהילות עיראק ופרס אומרות במקום חמישה פסוקים: "כי אל רחום ה'", "והוא רחום", "ה' צבאות עמנו" , "ה' צבאות אשרי אדם" ו"ה' הושיעה", "ויברכו שם כבודך".

[עריכה]קריאת שמע וברכותיה

לאחר שאומרים 'ברכו', מברכים את הברכות הבאות כשקריאת שמע נאמרת בין שתי הברכות הראשונות לשתיים האחרונות:

• מעריב ערבים - ברכה העוסקת בבריאת היום והלילה ובשבח לבורא על סידור הזריחה והשקיעה.
• אהבת עולם - ברכת הודאה על התורה וכן על קיום המצוות של עם ישראל.
• קריאת שמע.
• ברכת גאולה - ברכה העוסקת בגאולת ישראל ממצרים ובשמירתו.
• ברכת השכיבנו - ברכה העוסקת בבקשת שמירה מאת ה', שישכיבנו לשלום ויעמידנו לשלום, וישמרנו מפני מזיקים שונים.
• בתקופת הסבוראים הוסיפו ברכה נוספת, ברכת ברוך ה' לעולם הכוללת מספר פסוקים וחתימה בברכה בסופם, אשר בכמה קהילות מאוחדת עם ברכת השכיבנו שלפניה ובכמה קהילות היא עומדת בפני עצמה. בקהילות רבות, בפרט בארץ ישראל ובמרבית הקהילות הספרדיות בתפוצות לא נאמרת הברכה.
• חצי קדיש.

[עריכה]תפילת שמונה עשרה

לפי מספר מנהגים נוסח תפילת עמידה של ערבית שונה מהנוסח של תפילת שחרית בברכה האחרונה בו ("שלום רב" במקום "שים שלום").

[עריכה]שיר למעלות ועלינו לשבח

בסוף התפילה, הנוהגים כמנהג הספרדים וחלק מקהילות החסידים, אומרים מזמור קכ"א בתהלים, שיר המעלות - "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים...". לאחר המזמור אומרים קדיש יתום וברכו (שנתקן לאלו שאחרו ולא שמעו כשפרסו על שמע בתחילת התפילה). המתפללים כנוסח אשכנז וכן חסידי חב"ד לא נוהגים כך. לאחר מכן אומרים עלינו לשבח וקדיש יתום, כבסוף כל תפילה, ולפי הנוסחאות שלא פרסו על שמע לפני עלינו, עושים זאת לאחר הקדיש שאחרי עלינו.

"תפילת מנחה"

יסודה של תפילת המנחה

לפי המסורת, את תפילת מנחה קבע יצחק אבינו, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כ"ד,ס"ג), ושיחה פירושה תפילה. כמו כן, התפילה מקושרת לקורבן התמיד שהוקרב בבית המקדש בשעת בין הערביים.‏^[1]

התלמוד במסכת ברכות מדגיש את חשיבותה של תפילת המנחה:

	אמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה.
– מסכת ברכות, ו' עמוד ב'

התלמוד מתייחס לסיפור המעמד בהר הכרמל במאבק בין אליהו הנביא לנביאי הבעל המוזכר בספר מלכים א'‏^[2]. שם מתואר שאליהו התפלל לה' בזמן "עלות המנחה"‏^[3] ואליהו הנביא נענה מיד בתפילתו. מכאן מסיק התלמוד שזמנה של תפילת מנחה הינו "עת רצון", כלומר שעה בה התפילות מתקבלות יותר משעות אחרות של היממה, ולכן על האדם להיות זהיר לבל יפסיד זמן יקר ערך זה.

תפילת מנחה מיוחדת גם בזה שהיא נאמרת באמצע היום כאשר האדם קוטע את רצף יומו לצורך התפילה, בניגוד לתפילת שחרית ותפילת ערבית הנאמרות בתחילת היום ובסופו.

[עריכה]זמנה

[עריכה]תחילת זמנה

מנחה שמתפללים משש וחצי שעות זמניות ועד תשע וחצי שעות זמניות נקראת "מנחה גדולה", ואחרי כן נקראת "מנחה קטנה". בשולחן ערוך כתוב שיש להעדיף להתפלל מנחה קטנה, ורק בדיעבד להתפלל מנחה גדולה. ברם יש הפוסקים שגם לכתחילה מותר להתפלל מנחה גדולה (למשל הטור בסימן רל"ג אינו מחלק בין מנחה גדולה לקטנה וכנראה שדעתו שגם מנחה גדולה היא לכתחילה).

ברוב בתי הכנסת מתפללים מנחה לקראת שקיעת החמה בצמוד לערבית. במקומות עבודה רבים מתפללים מנחה גדולה בצמוד להפסקת צהריים. היו שנהגו להתפלל מנחה פעמיים - מנחה גדולה בצהרים ומנחה קטנה לפנות ערב.‏^[4]

[עריכה]סוף זמנה

סוף זמן מנחה נתון במחלוקת תנאים: לדעת רבי יהודה במסכת ברכות‏^[5] הזמן האחרון הוא סוף פלג המנחה שהוא שעה ורבע זמנית לפני השקיעה. לדעת חכמים, מותר להתפלל עד השקיעה ממש. להלכה פוסק התלמוד‏^[6] שניתן לעשות כאחת השיטות, כלומר או כשיטת ר' יהודה או כשיטת חכמים. לדעת רוב הפוסקים כוונת התלמוד היא שאם התפלל תפילת מנחה אחרי פלג המנחה יוצא אם כן שסובר כשיטת חכמים, ולכן אינו יכול להתפלל תפילת ערביתאלא לאחר צאת הכוכבים. אם התפלל תפילת מנחה לפני פלג המנחה הרי שמותר לו להתפלל תפילת ערבית לאחר פלג המנחה. ברם בבית יוסף בסימן רל"ג נכתב שנהגו להקל ולהתפלל תפילת ערבית לפני צאת הכוכבים גם אם התפלל תפילת מנחה לאחר פלג המנחה.

בדיעבד לדעת רוב הפוסקים אם לא התפלל עד השקיעה ניתן בדיעבד להתפלל בזמן "בין השמשות" שהוא הזמן בין השקיעה לצאת הכוכבים, שכן בהלכה זמן זה נחשב כ"ספק יום ספק לילה", ולכן בדברים שהם מדרבנן מקילים בו ("ספק דרבנן לקולא") ובדברים מן התורה מחמירים ("ספק דאורייתא לחומרא"). כיוון שתפילת מנחה היא מדרבנן, ניתן להקל בה ולהתפלל גם בזמן בין השמשות.

[עריכה]סדר תפילת מנחה בימי חול

[עריכה]קטעים הנאמרים לפני מזמור אשרי יושבי ביתך

לפני אמירת אשרי יושבי ביתך נהוג בקהילות הספרדים, האיטלקים ורוב התימנים, לומר את מזמור פ"ד בתהילים. לאחר מכן נוהגים רבים לומר את פרשת קורבן התמיד‏^[7] ואת פיטום הקטורת. בחלק מהקהילות הספרדיות, נהוג לומר לפני מזמור פ"ד בתהילים קטע מהקדמת ספר תיקוני הזוהר המכונה "פתח אליהו", בשל המילים בהן פותח הקטע, ולאחריו קדיש על ישראל. בחלק מהקהילות הספרדיות במערב אירופה נהוג להשמיט את אמירת פיטום הקטורת (ויש נוהגים להשמיט רק בימים בהם אין אומרים תחנון), ואולם בכל שאר הקהילות הספרדיות לא נהוג כך.

לפי נוסח ספרד יש נוהגים לומר לפני אשרי יושבי ביתך את פרשת הכיור‏^[8], פרשת התמיד, פיטום הקטורת והקטע אנא בכח. ברם, רוב יהודי אשכנז וחלק קטן מיהודי תימן לא נוהגים להוסיף קטעים לפני תפילת מנחה, אלא פותחים אותה במזמור אשרי יושבי ביתך בלבד.

[עריכה]אשרי יושבי ביתך

לאחר אמירת המזמור אשרי יושבי ביתך אומרים בקהילות הספרדים את הפסוק "תיכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב"‏^[9] וגם את הפסוק "הקשיבה לקול שוועי מלכי ואלוהי כי אליך אתפלל"‏^[10] (יש משמיטים את הפסוק השני).

לאחר מכן אומר שליח הציבור חצי קדיש ולאחר מכן מתפללים תפילת שמונה עשרה.

[עריכה]סדר תפילת מנחה מקוצרת

ברוב הקהילות (בפרט בארץ ישראל) נהוג להתפלל את תפילת שמונה עשרה בלחש, ולאחריה אומר שליח הציבור את חזרת הש"ץ.

ברם, בכמה קהילות נהוג שבתפילת מנחה אין אומרים חזרת הש"ץ (ובפרט אם הזמן קרוב לשקיעה), אלא מיד לאחר אמירת הקדיש אומר שליח הציבור בקול רם את שלוש הברכות הראשונות של תפילת שמונה עשרה, לרבות הקדושה, ולאחר מכן מתפללים את שאר תפילת שמונה עשרה בלחש. מנהג זה נפוץ גם בקרב ישיבות ליטאיות רבות, בטענה שהתפילה הארוכה גורמת לביטול תורה. יש נוהגים (למשל, הספרדים במערב אירופה) שגם את שלוש הברכות האחרונות של חזרת הש"ץ אומר שליח הציבור בקול רם. אצל יהודי תימן נהוג ששליח הציבור אומר בקול רם את כל הברכות.

התייחסות מעניינת לנוהג לדלג על חזרת הש"ץ נמצאת אצל ר' יוסף קארו בספרו בית יוסף‏^[11]. הוא מציין שבזמנו הנוהג המקובל אצל הספרדים היה לדלג על חזרת הש"ץ, אלא שלפי דעתו מנהג זה אינו נכון לפי ההלכה ושרבני העיר צפת גזרו נידוי על מי שיתפלל תפילת מנחה ללא חזרת הש"ץ.

[עריכה]ברכת כהנים

בתפילת מנחה, בניגוד לתפילת שחרית, אין אומרים ברכת כהנים, בשל החשש שהכהנים שתו יין - דבר הפוסל אותם מלברך. ואמנם בתפילת מנחה בימי תענית, שאין חשש שמא שתו הכהנים יין, אומרים ברכת כהנים (בתנאי שהתפילה נאמרת בסמוך לשקיעה). ביום הכיפורים אין אומרים ברכת כהנים בתפילת מנחה כיוון שהיא נאמרת בתפילת נעילה.

[עריכה]תחנון

לאחר חזרת הש"ץ, אומרים קטעי תחנון. לפי מנהג רוב הספרדים ולפי נוסח ספרד, מוסיפים לפני נפילת אפיים קטעי וידוי ושלוש עשרה מידות. לפי נוסח אשכנז, איטליה, תימן והספרדים במערב אירופה, לא אומרים וידוי ושלוש עשרה מידות בתפילת מנחה, אלא נפילת אפיים בלבד. בכמה קהילות איטלקיות הונהג לומר את הקטע אל מלך יושב על כיסא רחמים, שלוש עשרה מידות, וידוי והקטע מה נאמר לפני נפילת אפים, אך זו תוספת מאוחרת שאינה בנוסח האיטלקי המקורי, וככל הנראה נעשה בהשפעה ספרדית-קבלית.

כאשר תפילת מנחה נאמרת סמוך לשקיעה, יש נוהגים להשמיט את אמירת התחנון כולו (נוהג מקובל אצל המתפללים בנוסח ספרד). בקהילות ספרדיות רבות בחוץ לארץ נהוג במצב כזה לומר רק את הוידוי ושלוש עשרה מידות ולהשמיט את הקטע של נפילת אפיים בלבד. בארץ ישראל נוהג זה אינו מקובל אצל הספרדים אלא אומרים את כל סדר התחנון גם כאשר התפילה נערכת סמוך לשקיעה.

בתפילת מנחה הסמוכה ליום שאין אומרים בו תחנון, אין אומרים תחנון (וכמובן שגם באותו יום עצמו אין אומרים תחנון). בשל כך אין אומרים תחנון בתפילת מנחה בכל יום שישי, כיוון שבשבת לא אומרים תחנון. לכלל זה שני חריגים והם: תפילת מנחה שלפני ערב-ראש השנה (כלומר היום לפני ראש השנה - כ"ט באלול), ותפילת מנחה שלפני ערב-יום הכיפורים (כלומר היום שלפני יום הכיפורים - ט' בתשרי), למרות שבערב-ראש השנה ובערב-יום הכיפורים לא אומרים תחנון. הסיבה לכך היא שבערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים אומרים סליחות לפני תפילת שחרית ובהם גם קטעי תחנון ואם בקטעים הסמוכים לתפילת שחרית אומרים תחנון - כל שכן שניתן לאומרו במנחה שלפני אותם ימים. יש נוהגים לומר תחנון גם במנחה שלפני פסח שני.

[עריכה]קדיש תתקבל

לאחר התחנון אומרים קדיש שלם (המכונה גם "קדיש תתקבל"). לאחריו נהוג בקהילות הספרדיות וחלק מהאיטלקיות לומר את מזמור ס"ז בתהילים. יהודי תימן אומרים את מזמורים קמ"א וקמ"ב. חלק מיהודי איטליה נוהגים לומרשיר של יום. לאחר מכן אומרים האבלים קדיש יתום או קדיש דרבנן (אם אין אבלים השליח ציבור אומר את הקדיש או שמשמיטים אותו). לפי נוסח ספרד ונוסח אשכנז לאחר קדיש תתקבל אומרים מיד עלינו לשבח.

[עריכה]סיום התפילה

בסיום התפילה נהוג ברוב הקהילות לומר את הקטע עלינו לשבח. אצל יהודי תימן ואיטליה אין אומרים עלינו לשבח אחר מנחה. בכמה קהילות אשכנזיות (בעיקר בצפון אירופה) בהן נהוג להתפלל ערבית מבעוד יום ולהצמיד מנחה לערבית נהוג שאין אומרים עלינו, ברם אם ישנה הפסקה בין מנחה לערבית אומרים עלינו.‏^[12]

לפי נוסח ספרד ונוסח אשכנז אומרים קדיש יתום לאחר עלינו. אצל רוב הספרדים לא מקובל נוהג זה, אבל אצל יהודי מרוקו נהוג לומר חצי קדיש [למעט חלק מועט מתוכם (יהודי העיר מקנס)]. בחלק מקהילות מזרח גאורגיה(למשל בטביליסי) נהוג לומר אחר "עלינו לשבח", לומר קדיש "יהא שלמא רבא". אך בשאר קהילות גאורגיה, לא נהוג מנהג זה.

[עריכה]סדר תפילת מנחה בצומות

סדר תפלת מנחה שיתואר להלן הינו סדר תפילת מנחה באחד מארבעת הצומות הבאים: צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר וי"ז בתמוז. לפירוט סדר תפילת מנחה בתשעה באב ראו כאן וביום הכיפורים ראו כאן.

[עריכה]הנחת תפילין והפיוט שמע קולי

בחלק מהקהילות הספרדיות והאשכנזיות נהוג להניח תפילין בתפילת מנחה זו, כדי להשלים מאה ברכות ביום הצום. יש אף המתעטפים בטלית. יש נוהגים לומר לפני התפילה את הפיוט שמע קולי (ראו [1]) הלקוח מתפילת ליל יום הכיפורים.

[עריכה]קריאת התורה וההפטרה

מתחילים את התפילה כמו בכל יום עד לאחר אמירת מזמור אשרי יושבי ביתך. לאחר מכן אומר החזן חצי קדיש. מוציאים ספר תורה מארון הקודש, וקוראים בתורה את פרשת "ויחל משה"‏^[13] שעוסקת בחטא העגל. מנהג האשכנזים (גם נוסח ספרד וגם נוסח אשכנז), האיטלקים ויהודי גאורגיה לקרוא הפטרה מיוחדת לתענית "דרשו ה' בהימצאו"‏^[14]. יהודי תימן וכמעט כל הספרדים לא נוהגים לקרוא הפטרה בתעניות. אמנם במספר קטן של קהילות צפון-אפריקאיות (במרוקו ובאלג'יריה) נהוג לקרוא הפטרה גם בצומות, [מנהג אלג'יריה להפטיר בכל הצומות ומנהג מרוקו להפטיר רק בצום גדליה (וחלק מקהילות מרוקו לא נוהגים להפטיר כלל)]. בצום גדליה נוהגים לקרוא את הפטרת "דרשו ה'" כמו האשכנזים, ואילו בשאר הצומות קוראים את הפטרת "שובה ישראל"‏^[15] אותה נהוג לקרוא בתשעה באב גם בקהילות הספרדיות האחרות.

[עריכה]תפילת העמידה וחזרת הש"ץ

לאחר קריאת התורה (או ההפטרה) מחזירים את ספר התורה לארון הקודש. החזן אומר חצי קדיש ומתפללים תפילת העמידה, שבמהלכה נאמרת תפילת עננו. לאחר מכן נאמרת חזרת הש"ץ, במהלכה נאמרת ברכת כהנים (רק כאשר מתפללים סמוך לשקיעה, אחרת אין אומרים ברכת כהנים).

[עריכה]אבינו מלכנו, סליחות, תחנון וסיום התפילה

לאחר חזרת הש"ץ נוהגים האשכנזים (גם לפי נוסח אשכנז וגם לפי נוסח ספרד) לומר את תפילת אבינו מלכנו. בשאר עדות ישראל לא נהוג מנהג זה. בחלק מקהילות הספרדים (למשל גאורגיה) נהוג לומר כאן קטעי סליחות כמו שנאמרו בתפילת שחרית, ברם ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג מנהג זה. לאחר מכן אומרים תחנון ומסיימים את התפילה כמו בכל יום. בתענית אסתר לא אומרים תחנון כיוון שזו תפילת מנחה לפני יום שאין אומרים בו תחנון (פורים). לכן אם פורים חל במוצאי שבת ותענית אסתר הוקדמה ליום חמישי אומרים תחנון (שהרי זה אינו יום לפני יום שאין אומרים בו תחנון). במקרה שעשרה בטבת חל ביום שישי גם כן לא אומרים תחנון כי בשבת לא אומרים תחנון. שאר הצומות לעולם אינם חלים יום לפני יום שאין אומרים בו תחנון (כולל יום שישי), לפיכך בכל מקרה אומרים בהם תחנון במנחה.

הספרדים נוהגים לומר במקום או בנוסף למזמור "למנצח בנגינות" הנאמר בכל יום את מזמור "תפילה לעני כי יעטוף"‏^[16] המזכיר את נושא הצום. כך נוהגים גם יהודי תימן. בתענית אסתר אומרים תמורתו את מזמור "למנצח על איילת השחר"‏^[17], ובעשרה בטבת שחל להיות ביום שישי אומרים כבכל יום שישי את המזמור "ה' מלך גאות לבש"‏^[